הייתי גובלין גויאבה יכולתי לאכול אותם כל היום. היו לי דודים ודודות להביא לי אותם בעשרות כשביקרו. ואני שהתפרסמתי המעלות שלה בלי סוף מההצקות שלה בלי בושה מתוך בני הדודים הקטנים שלי. כאשר האחים שלי נלחמים איתי שהגיע זמן התנצלות, גויאבה הייתה בדרך כלל ענף הזית. כן, גויאבות היו הפרים האהובים עליי. עד אחד בקיץ בא הרומן שלי איתה, שינה גם.
כילדים על חופשת הקיץ, חיכינו אמא שלי כדי להגיע לעבודה. מרגע שעזב, אנחנו פלטנו עצמנו מדי. האני המרוסן שלנו הפחיד את הילדים של השכנים, אמה חיות המחמד שלהם, שמשות חלון נשברו, חטט הגינות שלהם שחק בשמש עד קליתי לנו חום זהוב. בצהריים, החלטנו לקיים את עצם גויאבה קטנה ועליזה פסט. הגינה של השכן שלנו היה עץ גויאבה מאוד בהריון. הסניפים שלה הידלדלה גויאבות ירוקות, גויאבות אדומות צהוב מדי. והעץ מתחשב שהיא, שמטה כמו גויאבות רבות ככל שיכל על המרפסת של השכן שלי.
המודוס אופרנדי היה פשוט. המבוגרים הסמוכים היו nappers הצהריים הדתי. בעוד הם נמים אני מקרטע, לאסוף כמו גויאבות רבות ככל שיכולתי, וזוחלים למטה במהירות. בינתיים למטה האחים שלי היה להזהיר אותי אם מבוגר הופיע. שריקה התכוונה, הכל טיפה ולהסתתר. הנה איך אני חושב על זה היום. האדריכל של השכן שלי לקה בהתקף של אמנזיה. היחיד שיכול להסביר למה הוא שכח להתקין מדרגות למרפסת שלהם. או זה, או האנשים הסמוכים לו סכום נורא כיף, באמצעות סולם לטפס למעלה ולמטה גג משלהם.
לאחר ההרכבה הסולם, התוכנית שלנו היתה בעיצומה. עד ג'נטלמן מן הסמוך זרק בגלגלי הגלגל שלנו. הוא החליט שהוא יכול להשתמש עשן. וליהנות בצל עץ גויאבה ותוך כדי כך. המעשן מתחת לעץ עשה אחי קצת עצבני. ואחי בדרך כלל להילחם בה עצבי הרעועים ידי פריצת שיר גבוה ודק. מנגנון התמודדות שלמד בבית ספר דרמה. כן, היינו על יסוד רעוע אבל המשכנו בחריצות. עד שאחי החליט להעסיק עוד טריק מבית הספר dramatics העלוב שלו. הוא החליט לנופף בזרועותיו סביב בפראות תוך כדי שירה. השכן שלנו לאחר כנראה תוהה אם החום הגיע אחי, הרים את מבטה בסקרנות. כנראה כדי לראות מי היה אחי מנופף החוצה מדי.
אה ומה עושה אחד רואה - גויאבה הגונבת גובלין, יושבת יפה על הקיר של המרפסת שלו. אז עכשיו, יש לנו שני עצבים ג'נטלמן נלחם בלוי. המבוגר כנראה לא ללכת לבית הספר למשחק, ולכן הוא מחליט להרגיע את העצבים הרעועים שלו על-ידי החרמת הסולם. מעצרם של המשוטט למעלה נראה להרגיע את עצביו והוא נועד לשמור את זה ככה. במשך תקופה מסוימת לפחות. הייתי לבד על מרפסת, צמא, רעב ודומעת עיניים ללא אמצעי מקבל למטה. אני עכשיו רשמית להצטרף לקבוצה נאבקת עצבים עצבניים, והעצבים שלי להחליט למיין את עצמם על ידי אכילת הפרות האהובים עליי.
אכלתי מתוך חרדה, אכלתי מתוך רעב אכלתי מתוך צמא. אכלתי עד שלא יכל לאכול יותר אכלתי עד שהייתי חולה. עד השכן שלי שוחזר הסולם, הנזק כבר נעשה. הרומן שלי עם הגויאבה נסתיים. בכאב לצמיתות.
ציפור ---
No comments:
Post a Comment
Please be considerate of others, and please do not post any comment that has profane language. Please Do Not post Spam. Thank you.